רש"ש על חגיגה כ״ג

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מפרשים:
1 גמרא סנדל טהור מהו. ק"ל כיון דתני הנושא את המדרס משמע דוקא מדרס ומהיכא תיתי לומר דאיסור יש בסנדל אפי' הוא טהור. ועוד שלא מצינו שיצטרכו נושאי קדש ללכת יחף. רק גבי מקדש שנינו בפ"ח דפרה מ"ב דלא ינעול אה"ס. ונ"ל דלא מיבעיא להו אלא סנדל הטהור לתרומה משום דהוה מדרס לקדש כדקי"ל בגדי או"ת מדרס לקדש כלום גזרו בו ג"כ משום דהוה כמו גזירה לגזירה ומפי' רש"י ל"מ כן. ודע שהרמב"ם השמיט בחבורו ב' האיבעיות הראשונות ול"י למה:
2 רש"י ד"ה ונפסקה. ונטלו בידו ומתוך כך נפלה כו'. נראה שלא היה לפניו הגירסא בגמרא והניחה ע"פ חבית:
3 תד"ה מת תחוב. עט"א ועמש"כ עליו בפסחים יז בס"ד:
4 תד"ה לעולם. לוקמי אפי' בחבר עצמו וניטמא הצינורא דמשקה נינהו מחמת הידים דשניות הן ונטמא הכלי מחמת הצינורא. כ"נ דצ"ל:
5 בסה"ד וידים מטמאין משקה ומשקה מטמא כלי דרבנן וה"ל כו'. כ"נ דצ"ל:
6 גמרא אלא מעתה לא תטמא אדם כו'. עט"א שהקשה הא אין מונין לחטאת כדתנן בפ' בתרא דפרה ע"ש. וה"ל להקשות ג"כ על הא דקאמר עשאוה כט"ש ופרש"י לענין מנין כו' ומוכרח הוא דלענין הע"ש ל"ל דהא טבו"י כשר בפרה. אלא ע"כ צ"ל דבכלים הנגמרין בטהרה לא עשו מעלה זו דאין מונין:
7 גמ' שם אלא עשאוה כט"מ בשביעי שלו. ור"ל קודם טבילה וכדמשמע מתוס'. ולכאורה לשיטת הרר"י מסימפונטי שבתוס' נזיר נד ב דחרב ה"ה כחלל בכל הכלים לבד כ"ח. ואדם הנוגע בם טעון הזאה ג' וז' ע"ש. וקשה אדם החותכה ליבעי הזאה ובקל י"ל דלא עשאוה רק ככלים בכלים או באדם טמאי מת. אבל אני באתי לדון בדבר חדש. והוא דאם נגע אדם או כלים בכלים שנטמאו במת ביום הז' שלהם אחר הזאה קודם טבילה יעלו לרגלם ואינם טעונין רק טבילה והע"ש כמוהם. וכמו כן בכל יום מיום הראשון ואילך יושלם טומאתם יחד עם הכלים שקבלו טומאתם מהם. שלא יהיו הם חמורים ממטמאם. וראיה מר"פ בנות כותים "ותהי נדתה עליו יכול יעלה לרגלה כו'" ע"ש ובפסחים יח ולאו ק"ו הוא ומה כלי שמטמא משקה אמ"כ משקה הבאה מחמת כלי א"ד כו' ועמש"כ שם. ובזה א"ש בפשיטות הש"ס דהכא:
8 גמ' שם והתניא מעולם לא חדשו דבר בפרה. עט"א שהקשה דלמא ההיא ר' יהושע היא ע"ש. ונעלם מכ"ת שזה ר"א בעצמו אמרו בתוספתא דפרה פ"ט פ"י ור' יהושע פליג עליו בזה הביאוה הר"ש והא"ר ברפ"י שם לפרש בה משנתנו דשם ע"ש: